blogitto ergo sum

April 14, 2001

#62a – Newport Mansions, April 2001 [Hebrew]

Filed under: on the road — yael [ya-el] wagner @ 19:34

אחוזות ניופורטSource: The Breakers in Newport, United States

http://www.newportmansions.org/ [1]

יש אחוזות, ויש אחוזות.  קוצר הזמן, כמו גם חוסר הכבוד שלנו לבתים גדולים ללא סיבה או טעם, ולמדריכי תיירים שיודעים לדקלם אך לא לחשוב בעצמם צמצמו את הביקור שלנו לנחלה אחת, הגדולה, הידועה והמפורסמת ביותר.  תוכנית הטיול המקורית אכן כללה שתי אחוזות, ולכן שמורים אצלי הספחים בהם לא השתמשנו, ממתינים למבקר הבא ביניכם, שיחזיר אותי לניופורט.  מה יותר מוקדם יותר טוב.  הקיץ האינדיאני שנחת עלינו כאן בשבועות האחרונים רק מזמין שלא לומר מצדיק ומחייב ביקור כזה.  The Breakers, נחלתם של בני משפחת וונדרבילט, היא האחוזה שחובה לבקר בה. ELLE ב-Legally Blonde, הושלכה על-ידי המלפפון ההוא מניו אינגלנד שבחר להתארס עם קלאסה אמיתית, בת למשפחת וונדרבילט.

הטירה עצמה, הבנויה בסגנון פלאצו איטלקי, היא הגדולה והמקושטת (יש אומרים מצועצעת?) ביותר בניופורט.  למעלה מ-200 בעלי מלאכה עמלו בבנייתה בין השנים 1893-1895 כדי להשביע את רצונו של קורנליוס וונדרבילט ה-II, נשיא ויו”ר הרכבת של ניו יורק, ונדרשו לכך 70 חדרים.  לא פחות.  מרשים, גדול, אבל לא מסוג המקומות בהם ישמעו אותי אומרת “בכיף הייתי גרה כאן”.  ממש לא.  חדר השינה המקסים ביותר בבית הוא של הבת הקטנה.  חדר השינה שהיית מצפה שיהיה הפחות מפואר.  ומה מתגלה? שלחדר שינה זה תצפית מדהימה על האוקינוס, ויציאה למרפסת רחבה, שאין כמוה להתחרדנות בשמש, להפסקת אספרסו, או לקריאת הספר העומד בראש רשימת ה”חובה לקרוא” שלי.

בנסיון אחרון לתת למדריך החמוץ שלנו (שכל הזמן עוקב אחרי שלושתנו, חושד בנעמה שתצלם למרות שאסור, שאולי ניגע במה שמעבר לגדר החבל… או סתם לא אוהב מבקרים ששואלים הרבה שאלות) הזדמנות להוכיח שהוא יודע על מה הוא מדבר, אני שואלת “איך זה שחדר השינה היפה ביותר בבית מוקצה לצעיר הצאצאים”?

אדון הבית, אומר המלפפון, התגורר בחדר השינה הקדמי כדי שיוכל לראות מי מגיע.  לא יודעת.  לא ממש נשמע משכנע, יש מערכת אינטרקום בכל הבית, ומספיק משרתים כדי למקם אחד בתצפית על השער…

אבדתי סופית עניין במה שלמדריך יש לומר, ומעכשיו אני מתמקדת בהתבוננות מעמיקה בפרטים.  הוילונות והריפודים במצב פחות ממשביע רצון, אבל הפאר ניכר.

Source: http://www.nyc-architecture.com

Source:

אחרי המטבח ובו ה-Switchboard בו ראו המשרתים מי קורא להם והיכן הוא נמצא, עברנו לביתן הילדים.  בחצר הענקים בנו מבנה בן שני חדרים להעסקת הילדים.  תקרה נמוכה, ריהוט מיניאטורי, וכל הספורים על ההורים שחלקם בגידול הצאצאים הצטמצם לברכת לילה טוב לילדיהם לפני שאלו הושכבו בידי האומנת עולה בדעתי. רק לאחר המעבר ההכרחי ב”חנות המפעל”, כלומר חנות המזכרות שהמדריך לא הפסיק להזכירה בכל פעם ששאלנו שאלה עליה לא ידע לענות אנחנו חופשיות לסיור בגן.  והגן, כמו שראינו מלמעלה, גובל באוקינוס.  ובין האוקינוס וביננו מפרידה רק גדר.   ופתאום כבר לא.  מה יש?  לאחר ששלמנו דמי כניסה מה לא בסדר בלטפס מעל הגדר ולצאת לחופשי.  אבל זו תהיה היתממות מצידי להכחיש שתחושת “שוברים את החוקים” והחופש שהתלוותה לדילוג מעל הגדר, כמו גם מבטי האמריקאים ההמומים תבלו את קיצור הדרך.

רק הגלישה והשיטוט ברשת בחיפוש אחר תמונות גלתה לי שיש מסלול הליכה מוסדר ומדהים ביופיו לאורך החוף.

אמרתי כבר שאני רוצה לחזור, נכון?

ואם באמת רצית לדעת מה ניופורט מציעה למבקרים בעיר בדצמבר: http://www.gonewport.com/calendar/dec.htm


[1] אם כי האתרים הלא רשמיים מוצלחים הרבה יותר.  כעיקרון אין לצלם באחוזה, כך שמבחר התמונות מצומצם ביותר.  הם רוצים שנבוא (ונשלם), מה לא ברור?

Advertisements

Leave a Comment »

No comments yet.

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: